הספד

רחל אהובה שלנו, נולדת לפני 20 שנה בדיוק, שביעי של פסח תשס"ד. תינוקת מקסימה ואהובה. כשהיית בת פחות משנה עברנו לגוש קטיף, ומשם חזרנו בימים כואבים לטלמון. עברה עליך ילדות מתוקה בטלמון, וכשהיית בתחילת כיתה ג' עברנו לרמת חן. יחד איתנו היית שותפה לחיבור לעם ישראל. כל מי שראה אותך נשבה בקיסמך, ילדה מלאת חן, עם עיניים יפות, קשובה לכל מי שנקרא בדרכך. רגישה, מבינה הקשרים חברתיים ונותנת מהטוב שלך לכל מי שזקוק. בכיתה ט' בחרת ללמוד באולפנת חלוצה בעוטף עזה, גם שם התחברת בקלות לכל הבנות והיית אהובה על המורות. בשנות התיכון החלו ימים שבהם כוחותייך נחלשו. עברת לאולפנת מעלה לבונה. גם שם התחבבת במהירות על כולם. אבל בשנים האלו הדיכאון הלך והשתלט על חייך, היו ימים טובים אבל היו ימים שבהם היית נטולת כוחות. לקח לנו זמן להבין שאת מתמודדת עם דיכאון. היית עצמאית בדרכך, הלכת למכינה קדם צבאית, והחלטת להתגייס לצבא. תוכנית שבסוף לא יצאה לפועל. עם כל המורכבויות, הקשר שלך איתנו, אבא ואמא, תמיד היה טוב ואוהב. ידעת שמה שלא יהיה, אנחנו איתך ולצידך. גם האחים והאחיות, הגיסות והגיס, סבא שלמה, סבתאלי וסבתא יהודית, הדודים והדודות, תמיד היו שם בשבילך. הרגשת את האהבה של כל אחד ואחת מהם, וגם נתת אהבה בכל עת. אהבת את האחיינים והאחיינית, והרגעים שהיית איתם היו רגעי חסד בשבילך ובשבילם. נסתרות דרכי ה'. נאבקת בדיכאון שמשך אותך למטה, התנדבת במד"א באמבולנסים ובכוננות, הצלת חיים כפשוטו גם כמוקדנית עד ליל שבת האחרון. רחל שלנו, את תמיד תהיי חלק מאיתנו, אחת משמונה יהלומים שהקב"ה חנן אותנו בהם. אנחנו יודעים שעשינו כל מה שיכולנו. לא חסכנו במאמצים ובמשאבים בניסיונותינו לסייע לך. בכל עת אמרת לי: "תודה רבה אמא", ידעת להכיר ולהוקיר את השתדלותנו. ועכשיו ילדה אהובה שלנו, נוחי בשלום על משכבך, תהיה נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים. ולכם, ילדים אהובים, רחל שלנו התמודדה ונאבקה, ולצערנו חייה הסתיימו בדרך כואבת כל-כך. אנחנו נמשיך ונהיה תמיד אחד בשביל השני. נזכור את רחל בכל הטוב שלה, ונמשיך בעזרת ה' בחיים מלאי הטוב שה' נתן לנו. אוהבים אתכם כל כך. ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.